זהו, הסתיימה לה גם אליפות העולם בברגן. פטר סאגאן עשה היסטוריה, כשזכה בפעם השלישית ברציפות. איזה כיף. כמו בכל שנה, האליפות מסמנת את סיומה של עונת האופניים. אומנם נשארו לנו מספר מירוצים עד לסוף השנה, אך לרבים מן הרוכבים מדובר על שיא שאחריו יחזרו מהאימונים המפרכים הבייתה אל המשפחות. הנה כמה עניינים שהתרחשו במקביל להתגלגלות האופניים (וכמה מהרוכבים) על הכבישים.

בחירות: איגוד האופניים הבינלאומי, ה-UCI, בחר בשבוע שעבר את הצרפתי דויד לפארטיאן לעמוד בראשו. לפארטיאן הביס בבחירות את היו"ר המכהן, הבריטי בריאן קוקסון, שייפרד מהתפקיד לאחר קדנציה אחת. קוקסון עמד בראש האיגוד בשנים האחרונות, שנים שבהם הענף התאושש מהתקופה האפלה בתולדותיו. קוקסון נבחר בזמנו כאחד שיבשר את השינוי לעומת קודמו (פאט מקויד), אך איכזב בעיקר כשהתגלה כדמות בלתי כריזמטית, המתקשה להתמודד עם מכלול הבעיות של הענף. מחליפו הצרפתי נדמה (לפחות כעת) כטיפוס נמרץ ובעל אמירות ברורות יותר במגוון נושאים העומדים על סדר היום, כמו למשל במאבק מול "סימום מיכני" – אותם מנועים הנחשדים כמוסתרים באופניים במהלך התחרויות (מוסתרים כל כך חזק, שעוד לא ראינו אחד כזה בתחרות רשמית).

בהקשר בחירתו של לפארטיאן, נושא אחד מעניין, הקשור לאליפות אותה ראינו כעת, הוא נושא אליפות העולם בנג"ש קבוצתי. האליפות הוכנסה לשבוע אליפויות העולם ב-2012, וספגה אש מכיוונים רבים. החל מהעובדה שאין לתחרות קבוצתית מה לחפש בשבוע של אליפויות נבחרות, והמשך בסירוב של קבוצות להופיע לאליפות, כיוון שה-UCI לא מכסה את הוצאות ההופעה שלהן בתחרות (מה שהפך אותה בסופו של דבר לתחרות רשות). לפארטיאן אוחז בעמדה נחרצת נגד התחרות, מה שכנראה יביא להסרתה מהאליפויות לאחר השנתיים הבאות (בהן תכנית האליפויות כבר סגורה). כמה חבל.

העברות: החודשים שלאחר הטור דה פראנס משמשים רשמית כתקופת ההעברות של הענף. למרות ששנה זו נראתה כהרבה פחות סוערת מקודמתה, עדיין קיבלנו כמה מעברים מעניינים של רוכבים בין קבוצות. הנה הבולטים שבהם:

ברמה הקבוצתית, סימן השאלה הגדול ביותר מרחף על קבוצת קנונדייל האמריקנית. הקבוצה איבדה את הספונסור הגדול ביותר שלה, מה שמעמיד את פעילותה בספק רב לשנה הבאה. הקבוצה איפשרה לרוכבים לחפש קבוצות חדשות, ורובם עשו זאת. עם זאת, הקבוצה הצליחה, בצעד לא שגרתי, לגייס תקציב באמצעות קמפיין גיוס המונים. לעומת שאר הרוכבים, מוביל הקבוצה, הקולומביאני ריגוברטו אורן, הביע אמון באפשרות שהקבוצה תינצל, ונתן לה חודשיים עד שיוודע אם תצליח לגייס תקציב. בהחלט יפה מצידו. אם זה לא יצליח, קבוצת רבות יעוטו מן הסתם על הזוכה במקום השני של הטור.

ברמת השמות הגדולים, השם הגדול ביותר המוזכר הקיץ הוא האיטלקי פאביו ארו. ארו מסיים את חוזהו באסטנה, וכנראה לא יישאר בה. הקבוצה הנזכרת ביותר בהקשר של האיטלקי היא קבוצת האמירויות. הקבוצה התקנאה בסגל הנוצץ של שכנתה מבחריין, וכבר החתימה את האירי דן מרטין כמוביל נוסף. אם ארו אכן יעבור, מי שצפוי להוביל את אסטנה הוא הקולומביאני מיגל אנחל לופז (סופרמן בשבילכם), שאליו ציוותה הקבוצה הקזחית שני מלכי הרים של הוואלטה – עומר פראילה ודוידה ויללה. הקבוצה מבחריין לא נותרה חייבת, וצירפה את האיטלקי דומניקו פוצוביבו לסגל שלה, כאשר לבאסקי יון איזאגיר יצטרף כצפוי אחיו גורקה. אחד שעובר להוביל קבוצה, אם כי שולית למדי, הוא הצרפתי וורן בארגי. מלך ההרים של הטור הפתיע כשהודיע על מעבר לקבוצת פורטונאו אוסקארו הקטנה, קבוצה שלא נמנית עם סגל קבוצות הוורלד טור.

ברמת הדומסטיקים הבכירים, הייתה לנו תקופה עמוסה למדי. שם אחד שוודאי ריכז עניין היה הבאסקי מיקל לאנדה. אחרי האפיזודות עם פרום בטור, היה די ברור שלאנדה לא יישאר בקבוצת סקיי, והוא אכן עבר – על מנת לתמוך ביריבו הגדול של פרום, נאירו קינטאנה, במוביסטאר. יהיה מעניין מאד בקבוצה הספרדית בשנה הבאה, ודאי אם גם ואלוורדה יחזור לאיתנו. עוד מיקל אחד שעוזב את סקיי הוא הספרדי הנפלא, מיקל נייבה, שינסה להבין במי בדיוק הוא צריך לתמוך בקבוצת אוריקה מרובת המובילים (רוב הסיכויים אגב שהשם אוריקה לא יהיה חלק מהקבוצה בעונה הבאה). לסקיי לא ממש צריך לדאוג, והיא תביא במקומם שני ספרדים מצויינים אחרים – דויד דה לה קרוז ויונתן קסטרובייחו (שישלים סגל נג"ש קבוצתי מפחיד במיוחד לקבוצה).

גם ברמת המאיצים קיבלנו הרבה עניין. אם שאלנו את עצמנו איך יסתדרו בקבוצת קוויק סטפ שניים מהמאיצים הטובים בעולם – מרסל קיטל ופרננדו גביריה, התשובה היא שהם לא. הקבוצה החליטה לשים את הצ'יפים על העתיד בדמות הקולומביאני הצעיר, והגרמני יעבור לקבוצת קטיושה-אלפסין. יהיה מעניין לראות איך מי שנחשב למאיץ הטוב בעולם יסתדר בלי הרכבת המשובחת של קוויק סטפ. הנשמות הטובות יגידו שהסיבה למעבר של הגרמני היא האיחוד מחדש שלו עם שמפו אלפסין, ממנו נפרד לפני שנתיים. עוד כוכב של קוויק סטפ השנה, האיטלקי מתיאו טרנטין, יהיה הנציג של קבוצת אוריקה במישורים (לחשוב שכל אלו היו השנה בקבוצה אחת, פשוט לא ייאמן). מאיץ אחר, וכמעט-אלוף-העולם, הנורבגי אלכסנדר קריסטוף, עזב את אותה קטיושה לטובת קבוצת האמירויות.

גם קבוצת סייקלינג אקדמי שלנו עוברת מתיחת פנים רצינית מאד. הקבוצה בונה חזק על השתתפות בג'ירו הקרוב, שייפתח בארצנו, אך לשם כך היא נדרשת לחיזוק רציני. החיזוק הגיע מהחתמת שני רוכבי וורלד טור – הבלגי בן הרמאנס, שהגיע מקבוצת BMC, והספרדי רובן פלאזה מאוריקה. את הרמאנס ראינו זוכה השנה בטור של עומאן (כולל בשני קטעים), והוא מן הסתם יוביל את הקבוצה כעת. פלאזה הוא רוכב ותיק ומנוסה, שכנראה ישמש כסוג של מנטור בשטח לסגל הצעיר. עוד החתימה הקבוצה את אלוף הנג"ש הטורקי, אחמט אורקן. הקבוצה ממשיכה בקו ההתקדמות העקבי, ובהחלט מגיע לה כל הכבוד על כך.

ואי אפשר שלא להתייחס שוב להיסטוריה שסאגאן עשה כאן ביום ראשון. באמת שהכל הלך נגדו השנה. אם אלו היו המתחרים בקלאסיקות, שהעדיפו להפסיד מאשר לראותו מנצח, אם אלו היו השופטים של הטור דה פראנס, שמנעו ממנו היסטוריה אחרת בדמות השוואת שיא הזכיות בחולצה הירוקה, או שזה היה סתם חוסר מזל. גם באליפות הוא נאלץ להתמודד עם נבחרות חזקות בהרבה, ועם מחלה שממנה התאושש לקראת סוף השבוע. אלא שמלבד הכישרון שלו, סאגאן מצוייד גם באינטלגנציית רכיבה יוצאת דופן. במירוץ האליפות הוא היה בלתי מורגש עד לקילומטר האחרון, ונתן לכל יריביו לבזבז את האנרגיות על תקיפות מיותרות (כפי שהם עצמם העידו גם לאחר המירוץ). מי שצפה במירוץ ביורוספורט יכול היה אף לשמוע את הקריינים סוברים בטעות שהוא לא נמצא בקבוצה המובילה. אותה אינטלגנציית רכיבה הייתה זו שבאליפות של השנה שעברה עזרה לו להיות הרוכב האחרון השורד את פיצול הפלוטון, בדרך לזכייה השנייה במיאוץ ההמוני, וזו שעזרה לו לזכות ראש בראש מול מאיצים העדיפים ממנו בהרבה בעבר. לאחר המירוץ, סאגאן הודיע שזהו מירוצו האחרון העונה, ושכעת יקדיש יותר זמן לתינוק העומד להיוולד לו בקרוב. אליפות רביעית ברציפות כנראה לא תהיה לו, זאת כי האליפות הבאה תהיה באינסברוק, בירת חבל טירול, בתוואי המתאים יותר למטפסים. אשר לאליפות הנוכחית, סאגאן ייחס אותה יותר ל"קארמה" מאשר לכישוריו, מצחיק הבנאדם. מה שמראה כנראה, שעם כל האגדות שראינו השנה, לענף הזה יש רק מלך אחד.